מרכז ארצי לבוררות עסקית

הבוררות בישראל

הבוררות בדיני מדינת ישראל
מוסד הבוררות הוא מוסד עתיק, וידוע עוד מימי החוק הרומי. בישראל התפתח מוסד זה עוד מן הדין העות'מאני, כאשר המג'לה, היא הקודקס האזרחי העות'מאני המבוסס על המשפט המוסלמי אשר הסדיר את דיני הממונות בארץ בימי הטורקים, קבעה הסדרי בוררות, ואלו נותרו בתוקפם עד לשנת 1926 עת חוקק הנציב העליון את פקודת הבוררות, אשר ביטלה את הסדרי המג'לה לטובת הסדרים אנגלים מודרניים יותר. פקודה זו אף היא התיישנה, ובשנת 1968 חוקקה הכנסת את חוק הבוררות, אשר הסדיר את הנושא בדרך ישראלית ועצמאית על פי הסדרים שהם פרי פסיקה ישראלית עצמאית עד לחקיקת החוק.

החוק מעודד בוררות, ורואה בה דרך טובה להסדיר סכסוכים מסוימים. סעיף 79ב לחוק בתי המשפט קובע כי בית משפט הדן בעניין אזרחי רשאי להעביר עניין לבוררות. סעיף 65 לחוק בתי המשפט קובע כי שופט בבית המשפט לתביעות קטנות יכול לדון בעניין כבורר. חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, הוא "חוק גל" הדן בהסדר המושבים, קובע כי דיון בפני המשקם כמוהו כבוררות.

המשך הדיון בבוררות בערך זה הינו על פי חוקי מדינת ישראל

על פסק הבורר לא ניתן לערער, לעומת פסק דין של בית משפט הניתן, בדרך כלל, לערעור. הבוררות נעשית בדרך כלל בזמן קצר. התדיינות בפני שופט עלולה לקחת שנים ארוכות. שכרו של הבורר עלול להיות גבוה מאד, יחסית לתשלום אגרת בית המשפט. עם זאת, בבוררות אין צורך לשלם אגרה גבוהה כבר בתחילת ההליך. דיון בבית המשפט הוא גלוי ופסק הדין מתפרסם בציבור, בעוד שבוררות יכולה להישאר חשאית. סכסוכים משפטיים עשויים לכלול הכרעות הדורשות ידע מקצועי או טכני, והצדדים יכולים לבחור לעצמם בורר שהוא בעל מקצוע שאינו שופט - מהנדס, רואה חשבון, אדריכל וכדומה. כללי הראיות והדיון בבית המשפט הם קבועים וידועים מראש, ובבוררות הצדדים רשאים לקבוע לעצמם את הכללים

בוררות במשפט העמים

צדק צדק תרדוף

בוררות קיימת הן במשפטי הארצות השונות והן במשפט הבינלאומי. בוררות יכולה להיות בין פרטים, בין מדינות, ואף בין פרטים למדינות. במקרה של בוררות בין מדינות ובין פרטים, קיים בית דין קבוע לבוררות בינלאומית וכן מרכז בינלאומי להסדר סכסוכי השקעות (ICSID) שהם המוסדות הבינלאומים העיקריים בנושא זה. קיימים אף גופים להסדרת בוררות בינלאומית בין פרטים, כגון בית הדין לבוררות של הלשכה הבינלאומית למסחר.

מדינת ישראל הייתה בעבר צד לבוררות בינלאומית עם מצרים בעניין אזור טאבה שהוא חלק מחצי האי סיני. בשנת 1989 קבע הבורר כי הריבונות באזור צריכה להיות למצרים, וישראל כיבדה החלטה זו ומסרה את הריבונות בטאבה למצרים

מפשר מגרש

מה ההבדל

פשר/מגשר הוא בדרך כלל עורך דין המעורה בנושא הסכסוך שבין הצדדים. גישור ופישור משמשים בכדי לישב סכסוכים ומבוססים על יכולתו המגשר לגרום לצדדים להיפגש ע"י הדברות ,זאת במטרה להביא את הצדדים לידי הסכם מחייב שיגשר ויפשר על מנת לסיים את הסכסוך ביניהם. לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים הוא מועבר לבית משפט על מנת שיאשר את ההסכם ולתת לו תוקף משפטי כפסק דין. מלאכת המפשר מגשר היא ליצור הפרדה בין ההליך המעשי בסכסוך וההליך הרגשי של הצדדים בכדי להביא אותם להסכמה.

.

למעשה הפרדת הרגשות של הצדדים מן העובדות שבסכסוך תוביל לרוב לפתירתו. לכן הסכסוכים המתאימים ביותר לגישור -פישור הם סכסוכים הטעונים כעסים של הצדדים.

המפשר מקבל את שכר-טרחתו מאת הצדדים לפי המוסכם בתחילת הגישור, או על-פי שעות או על בסיס תשלום לפגישות או כתשלום גלובלי.

נהוג אך לא מחויב המציאות ששני הצדדים מעבירים לידי המגשר/מפשר את המסמכים הנוגעים לסכסוך , כתבי תביעה, הגנה במידה והוגשו, תצהירים וכל מסמך אחר בו יוכל המגשר/מפשר להיעזר על מנת להבין את מהות הסכסוך, ועמדות הצדדים.

הצדדים המסוכסכים נפגשים במשרדו של המגשר/מפשר, עם או בלי עורכי דין לצורך ניהול התדיינות. הפגישות אצל המפשר ארוכות ומתישות "עד אשר נימצא פתרון מוסכם ".

יחי ההבדל הקטן

להבדיל ממפשר/מגשר,בורר ישמע את טענות הצדדים בהליך שהוא פחות פורמאלי מניהול התיק בבית משפט, אך בסוף שמיעת טעוני שני הצדדים,הבורר יוציא פסק-דין בעל תוקף המחייב כמו פסק-דין של בית משפט.

להבדיל מהליכי בוררות בהם הבורר אינו רשאי להיפגש או לשוחח עם אחד הצדדים, הרי לפי החוק, מגשר רשאי להפגש רק עם צד אחד ללא נוכחות של הצד השני או ללא נוכחות עורך דינו, זאת במידה ואותו צד מסכים לכך. המפשר רשאי גם להפגש ולהתדיין עם כל הנוגעים ישירות לסכסוך בין הצדדים, עדיי הצדדים, בני משפחתם וכד'.

המפשר/מגשר נוהג להצביע על חולשות הטיעונים המשפטיים או העובדתיים של מי מהצדדים על מנת להראות לכל אחד מהצדדים שזכייתו במשפט מוטלת בספק.

להבדיל מבוררות, המפשר/מגשר אינו פוסק דין. אם הצדדים לא ייגיעו לידי פתרון באמצעות הסכם ביניהם , יוכלו לחזור ולהתדיין בפני בית המשפט.

צד המגיע לישיבת גישור/פישור יכול להתעקש ולעמוד על הדרישות המקוריות ללא נכונות להתגמש אך במקרה כזה לא יהיה טעם לנהל הליכי גישור/פישור ורק יגרמו להוצאות מרובות לצדדים.

אם הפישור/גישור לא היצליח, כל מה שנאמר על ידי מי מהצדדים במהלך ישיבות הפישור לא יעלה שנית בפני בית המשפט ולא יוכלו לשמש כראיה נגד אותו הצד בהליכי בית המשפט (חל איסור לעשות שימוש בדברים שנאמרו במהלך הפישור).