סימול מוצרים היה קיים עוד בזמני מסחר קדומים וכבר בימי קדם נשפטו אנשים על כך שזייפו חותמות של סחורה.

רק במאה ה-19 התפתח הרעיון ש"סימן", אשר הפך להיות ייחודי לסחורה מסוימת ומשך אליו לקוחות, יכול להיחשב כסוג של רכוש. כיום סוג זה של רכוש מתואר כ"קניין רוחני". באמצע המאה ה-19 התפתחה גם הזכות לתבוע בבתי המשפט על הפרות של אותו קניין רוחני, אפילו כאשר לא הייתה כוונת זדון מצידו של המפר. ידיו של המתלונן היו מוגבלות על ידי חוק שקבע שעל המתלונן להוכיח ש"סימן ההיכר" שבו השתמש באמת יצר הבחנה בין הסחורה שלו, לבין סחורה של ספקים אחרים.

בשנת 1875 נחקק "חוק רישום סימני המסחר" (The Trade Mark Registration Act) אשר קבע כי ייפתח מרכז רשמי לרישום סימנים מסחריים עולמיים. ב 1876 נפתח משרד רישום הסימנים הראשון בעולם, בלונדון. כל סימן מסחרי שהיה רשום באותו משרד היה מוגן בחוק, ולא היה צורך להוכיח שימוש או הבדלה של אותו סימן היכר, מעבר לתעודה שרושמת את בלעדיותו, ומקשרת אותו לאותו ספק סחורה.